צ'ודהורי, שנולד בכלכותה ב-1946, החל ללמוד יוגה כילד וכשהיה בן 13 זכה בתחרות היוגה הלאומית של הודו, תואר שבו החזיק במשך שלוש שנים ברציפות. בגיל 17, לאחר שנפצע קשות בברכו באימוני הנפת משקולות, החל לפתח, בהנחיית מורו בישנו גוש, סדרת יוגה המבוססת על 26 תנוחות (אסאנות) קבועות ושני תרגילי נשימה (פרניאמות), שסייעה לו בהחלמתו מן הפציעה. ב-1973 הוא הוזמן לארצות הברית וטיפל בנשיא ניקסון (שסבל מכאבים בעקבות דלקת ורידים) באמצעות השיטה שפיתח. בהמשך עקר ללוס אנג'לס, פתח שם את מרכז הביקראם העולמי, נהפך למורה של ידוענים רבים כמו מדונה, ג'ים קאריואשטון קוצ'ר והמשיך בהפצת משנתו.
המוסד הרשמי של ביקראם יוגה בקליפורניה, העמיד דורות של מורים, שהביאו את השיטה למקומות רבים ברחבי העולם, גם לישראל. הסניף הראשון של ביקראם יוגה בארץ נפתח בסוף 2005, ברחוב קרליבך בתל אביב ובהמשך נפתחו שניים נוספים. מרכז הביקראם הניו-יורקי, שהוקם ב-1999 על ידי דונה רובין, רקדנית מברודוויי לשעבר, נהפך עד מהרה למוקד עלייה לרגל בעבור הרקדנים המקצועיים החיים בעיר. על פי ענת שפיגלר, רקדנית בעברה ומורה לביקראם יוגה בהווה, המלמדת בשלושת הסניפים הפועלים בישראל, גם בתל אביב יש "ייצוג יפה של רקדניות".
"לתהילה יש מחיר", טענה המורה למחול שגילמה דבי אלן ב"תהילה", באותה אמרת כנף בלתי נשכחת שפתחה את כל פרקי הסדרה. "וכאן בדיוק אתם מתחילים לשלם", המשיכה, "בזיעה".
ואף שמדובר בקלישאה נדמה שהמחול הוא באמת אמנות הבמה המזוהה ביותר עם כל מה שקשור בזיעה.
בחזרות האינטנסיביות בסטודיו (שלרוב אינו ממוזג מדי, כדי שלא ייתפסו השרירים) או על הבמה, הזיעה היא חלק בלתי נפרד מהדיסציפלינה התנועתית.
אבל האם הרקדנים מעוניינים להזיע גם מחוץ לכותלי הבמה והסטודיו? בכתבה שפורסמה לאחרונה ב"דאנס מגזין", נכתב כי יותר ויותר רקדנים אמריקאים נשבו בקסמה של ה"ביקראם יוגה", שיטת יוגה מיוחדת שפיתח ההודי יוגיראג' ביקראם צ'ודהורי ומבוצעת בסטודיות לוהטים ולחים, שההזעה היא חלק אינטגראלי מהשהייה בהם.
רקדנים רבים טוענים כי לביקראם יוגה, שבה מתבצעים שיעורים של שעה וחצי בטמפרטורה של 40 מעלות ו-60 אחוזי לחות, יש סגולות ייחודיות הקשורות להחלמה מפציעות, פיתוח גמישות, סילוק רעלים, הקניית ריכוז, שליטה במשקל ואיכויות נוספות המסייעות להארכת הקריירה.
שפיגלר, בת 35, למדה בלט מגיל צעיר ובהמשך למדה בתיכון תלמה ילין ובבת דור. לאחר שעזבה את עולם הריקוד התעמלה במסגרות קונבנציונליות של חדרי כושר ושיעורי אירובי, אבל לפני ארבע שנים ראתה בטלוויזייה כתבה על ביקראם יוגה והדבר שינה את חייה. "משהו בשיטה תפס אותי, אהבתי את זה מהרגע הראשון", היא אומרת. "לא קלטתי כמה חם זה יכול להיות, אבל מהר מאוד התמסרתי. לפני כן הייתי הולכת לחדר כושר ו'מבזבזת' שלוש שעות – רצה 50 דקות, עושה את תרגילי העיצוב, ואחר כך עוד עושה מתיחות איזה שעה. פתאום גיליתי שאני יכולה לעשות את הכל בשעה וחצי, בלי לרוץ, בלי לדפוק את הברכיים. כך גם הדופק שלי עולה, גם אני שורפת שומנים וגם אני עובדת נכון".
ביקראם יוגה הזכירה לה את עולם הריקוד שהיה חלק מרכזי בחייה במשך שנים כה רבות: "משהו בעבודה הסיזיפית הזאת, היום-יומית, העובדה שהתרגול קבוע, מובנה ומורכב בדיוק מ-26 תנוחות, ובכך שכל שיעור נראה אותו הדבר, מזכיר מאוד שיעור בלט. בבלט אתה בא, עומד ליד הבר, עושה את החימום, עובר לאמצע ואחר כך עושה את הקפיצות מהפינה. התרגול מזכיר זאת ודורש המון משמעת וכוח רצון, כך שמבחינה זו הוא כמו ריקוד עבורי".
שבת החלה ללמוד ריקוד בגיל ארבע. בבגרותה רקדה במסגרות שונות, גם בניו יורק, ועד לאחרונה רקדה בלהקת "ענבל". כיום היא מרכזת את מגמת המחול בתיכון ליידי דייויס בתל אביב, מלמדת בסטודיו פרטי ברמת השרון ומשתתפת בהפקות בימתיות. לאחר שעזבה את ניו יורק ושבה לישראל, החליטה להתנסות בביקראם. "התאהבתי בזה באותו שבוע", היא אומרת, "אך מאחר והייתי מאוד עסוקה כרקדנית, לא עשיתי מנוי".
באותה עת חששה שתרגולי היוגה יבואו על חשבון זמן יקר אותו ביקשה להקדיש לריקוד. "אך כשהתבגרתי", היא אומרת, "הבנתי שצריך לעשות עוד דברים חוץ מלרקוד כדי להשלים את התמונה, ומה שתפס אותי היה אותו זיכרון חיובי מהביקראם יוגה".
רקדנים רבים, כך מתברר, מגיעים לשיעור ביקראם לפני הופעות, כדי לחמם את הגוף ולשפר את הביצועים שלהם על הבמה. "הרבה רקדניות", אומרת שפיגלר, "מגיעות ביום של הופעה לעשות שיעור במקום לעשות חימום".
לדברי שבת, "זה מאוד נוח, כי לפני הופעות לא תמיד יש חלל לעשות חימום ולא תמיד יש זמן, וברגע שאתה מחליט שאתה הולך לשיעור כזה אתה יודע שאתה תפציץ על הבמה".
לדבריה, רקדנים רבים עושים שימוש בביקראם יוגה באופן שתומך בפרקטיקת המחול שלהם, משום שהתרגול משפר מאוד את הגמישות הכללית, ובייחוד את הגמישות של עמוד השדרה. "יש לי גמישות טבעית כי רקדתי מגיל שש", היא אומרת, "אבל הגמישות של עמוד השדרה שלי התפתחה בצורה מדהימה". היא מסבירה שהתרגול מתבסס על כפיפות לאחור, קשתות, גשרים, וכי שילוב תנועות אלה עם החום של הסטודיו משפר את הגמישות באורח פלא.
הגוף נפתח
גם קרן , רקדנית מקצועית בת 27 שאימצה אל חיקה את ביקראם יוגה, מדגישה את איכויות השיטה בתחום הגמישות ושיפור יכולת התנועה. "זה מגמיש את המפרקים", היא מסבירה. "זה כמו לעשות שיעור מתיחות, רק שאתה יודע שאתה מתחיל מנקודת פתיחה יותר טובה. בביקראם, בערך אחרי שתי תנוחות הגוף הרבה יותר פתוח, בעוד שאם תעשה שיעור מתיחות, גם בגלל בחירת התרגילים השונה וגם בגלל היעדר החימום של החדר, ייקח חצי שעה או 40 דקות עד שתגיע למקום הזה, אם בכלל תגיע לאותו מקום".
שבת מוסיפה שהשינוי מורגש עד כדי כך, ש"כשאת עושה קשת לאחור משתחררים לך קליקים בגב כבר בתרגיל השני. הגוף לא נפתח ברמה כזאת בחדר לא מחומם".
"זה משהו שאני עושה באופן קבוע, לפני כל הופעה", מספרת הרקדנית אמילי מגנאג'י, בת 26, שכיום רוקדת אצל הכוריאוגרפית סאלי-אן פרידלנד ובתיאטרון אורנה פורת. "התרגול מגדיל את טווחי התנועה באופן שאני לא מצליחה להגיע אליו בשום דרך אחרת. אני מרגישה כמו אטרייה חסרת מפרקים ואין גבולות למה שהגוף שלי יכול לעשות". היא מוסיפה כי פרט לגמישות הפנומנלית שהתרגול מקנה לה, הוא מספק גם יכולת ריכוז מאוד גבוהה ויציבות מנטלית שמסייעת לה על הבמה. "אפילו אם אני עושה את השיעור בבוקר", היא אומרת, "האפקט מאוד מורגש בגוף".
החום הקיצוני בחדרי הביקראם יוגה הוא סוגיה מעוררת מחלוקת. זוהי פעילות גופנית מרוכזת שרופאים שונים מדגישים כי כרוכים בה סיכונים, כמו התייבשות או היפרתרמיה (חימום יתר של הגוף). ההשתתפות בשיעורי ביקראם יוגה צריה להיות מלווה באמצעי זהירות מוקדמים, בבקרה רפואית במידת הצורך ובשתייה מרובה. "אם יש צורך, נכנסים גם עם תוספים כמו אלקטרוליטים ומלחים", מסבירה שפיגלר.
לדבריה, מעולם לא התעלפו בשיעורים שלה. אבל שבת אומרת כי קרה שהיה עליה להתמודד עם סחרחורות ובחילות קלות בזמן תרגול. לפעמים היא עצמה סבלה מכאבי ראש אחרי השיעור. "זה נובע מסדר יום מסוים", היא אומרת, "אם לא שתית או אכלת מספיק או שאתה קצת עייף, אז אחרי השיעור תרגיש את החוסרים. למדתי לא להגיע במצבים כאלה לשיעור".